פרפורמנס של Chineke! Orchestra
שילוב של אדם מכונה
הקהל צריך לנחש איזה חלק נכתב על ידי אדם ואיזה חלק נכתב על ידי מכונה
שילוב בין תזמורת חיה למסרים גנרטיביים שנכתבו (או לא נכתבו 🙂 ) ע"י בינה מלאכותית.
הקהל שותף לשאלה: מהו מקור היצירה?
לא ברור מי "הכותב", היצירה מתקיימת "בין" ההרכבים
סוג של פרפורמנס/אקט תיאטרוני שמשלב טכנולוגיה, מוסיקה
רוברט ליידלו הוא מלחין וחוקר מוסיקה בריטי , המבוקש בזכות השילוב המעמיק שהוא יוצר בין מוסיקה קלאסית, טכנולוגיה מתקדמת ומחקר מדעי, רוברט ליידלו הוא דמות מרכזית במחקר מוזיקה-טכנולוגיה בעשור האחרון.
בשילוב ייחודי של מלחין, מדען וחדשן טכנולוגי, הוא יוצר יצירות שמזמינות את הקהל להשתתף באקט של העמקה פילוסופית – בתוך המבנה והחוויה המוסיקלית.יצירות ממותגות וחדשניות
Turing Test // Prelude (2019) – יצירה-משחק שבה הקהל צריך לזהות קטעים שנכתבו על ידי באך לעומת קטעים שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית (MuseNet של OpenAI) boblsturm.github.io+5robertlaidlow.co.uk+5scribd.com+5.
מוצגת כמשחק קהילתי במעמד הביצוע, עם כרטיסי ניחוש בזמן אמת .
יצירות אחרות:
Silicon (2022) – סימפוניה לשילוב תזמורת ו-AI robertlaidlow.co.uk.
Post-Singularity Songs (2023) – חיבור סופרן ואלקטרוניקה עם טכנולוגיה עתידנית robertlaidlow.co.uk+1soundandmusic.org+1.
Gravity, Chromodynamics, Warp – פורצות דרך בתרגום עקרונות מדעיים למוסיקה, וזוכות בפרסים
תזמורת צ'ינקה! היא תזמורת בריטית , התזמורת המקצועית הראשונה באירופה המורכבת ממוזיקאים בעלי גוון עור מעורב ורוב מגוונים אתניים . מקור המילה צ'ינקה בשפת האיגבו ופירושה "אל".
התזמורת נוסדה על ידי המוזיקאי צ'י – צ'י נואנוקו וקונצרט הבכורה שלהם היה בשנת 2015 באולם המלכה אליזבת בלונדון .
אדורנו ראה באמנות מבע של חירות – אבל כזו שלא נכנעת לשוק, ולא מתמסרת לפרשנות ישירה.
האמנות הגדולה אינה שפה, היא לא "מסבירה את עצמה".
האמנות מנכיחה את הסתירה, את השבר שבמציאות.
לא תחליף למציאות ולא הדמיה שלה – אלא כוח התנגדות שמערער את הסדר המובן מאליו.
Turing Test // Prelude אינה "יצירה על בינה מלאכותית", אלא יצירה שבתוכה מתרחש קרע – חוויית אי-הוודאות של האדם.
במקום חיקוי מושלם – יש כאן הזרה: שאלת מי כתב היא חלק מהחוויה.
אין מוסר השכל. אין "הסבר". היצירה היא סוג של מבחן טיורינג פתוח – לקהל, למבצעים, ולמאזין הפנימי.
זוהי דוגמה עכשווית ל"מעשה אמנות שלילי" אצל אדורנו – יצירה שמסרבת להיסגר על משמעות אחת.
מה קורה לחוויה האסתטית כאשר הגבולות בין אדם למכונה מיטשטשים?
האם אפשר לדבר על "כוונה" אמנותית כשיש מעורבות של אלגוריתם?
האם לדעת אדורנו זו יצירה אמנותית או סוג של בידור חדשני?